מקשלי בע"מ נ' ווקנין ואח'

החלטה

1.המבקש, שהינו הנתבע מס' 1 בתביעה שהגישה המשיבה מס' 1 (להלן – התובעת) נגדו ונגד המשיבים מס' 2 – 3 (להלן – נתבעים מס' 2 ו-3 בהתאמה), העלה טענה מקדמית, לפיה דין התביעה להידחות על הסף בהעדר סמכות עניינית.

2.התובעת הגישה נגד שלושת הנתבעים תביעה לסעד כספי ולסעד הצהרתי. הסעד ההצהרתי כלל שלושה ראשים: הצהרה על זכותה של התובעת לעשות שימוש במיטלטלין המצויים במגרש שהינו בבעלות הנתבע מס' 2; הצהרה כי התובעת הינה הבעלים של טרקטור בובקט, מלגזה ומאזני גשר הנמצאים באותו מגרש; והצהרה על היותה הבעלים של מטלטלין שהיו באותו מגרש ואשר הועברו על ידי הנתבעים למגרש אחר, שבבעלות הנתבעת מס' 3. הסעד הכספי שהתבקש היה חיובם של שלושת הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום 278,128 ₪.

3.התשתית העובדתית שהניחה התובעת בכתב התביעה הינה כדלקמן: נתבע מס' 2 השכיר לתובעת – שעיסוקה הינו איסוף מתכות - מגרש שבבעלותו. על מנת שהמגרש ישמש אותה לצרכיה, גידרה אותו התובעת והציבה בו ציוד יקר ערך אותו היא רכשה. העובד שלה אשר טיפל בכל ענייניה במגרש זה היה הנתבע מס' 1. לימים התברר כי הנתבע מס' 1 חבר עם הנתבע מס' 2, הבעלים של המגרש, למזימה שבבסיסה השתלטות של הנתבע מס' 1 על אותו מגרש. הנתבע מס' 1 הודיע למנהל התובעת כי הוא עצמו הפך להיות בעליו של אותו מגרש, סרב למסור את מפתחות המגרש, דרש כי התובעת תרכוש עבורו משאית ואף העלים את הסכם השכירות של המגרש שנכרת כאמור בין התובעת לנתבע מס' 2. בנוסף לכל אלה, הועברו מהמגרש אל מבנה שבבעלות הנתבעת מס' 3 – שהינה חברה בשליטת הנתבע מס' 2 – סחורות וציוד של התובעת אשר היו מצויים במגרש. התביעה הכספית מבוססת על שוויים של הסחורות והציוד אשר היו במגרש וחלקם הועברו ממנו ועל שווי השקעותיה של התובעת בפיתוח המגרש והכשרתו לצרכיה.

4.עילות התביעה, כפי שהוגדרו בסעיף 15 לכתב התביעה, היו מעשי גזל, רמייה, נישול וגניבת זכויות קנייניות, שנעשו על ידי הנתבע מס' 1.

5.טענת העדר סמכות עניינית, אותה העלה נתבע מס' 1 בכתב הגנתו, ואשר בגינה עתר לדחיית התביעה על הסף, התבססה על סעיף 24 (א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט – 1969. על פי סעיף זה, לבית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בתובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) בקשר לסכסוך עבודה. בסיכומיו הוא התבסס אף על סעיף 24(א)(1) לאותו חוק, הקובע סמכות ייחודית לבית הדין בתובענות בין עובד למעביד שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיומם של יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין (נוסח חדש).

6.סעיף 101(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 מלמדנו כי בית המשפט רשאי לדחות תובענה מנימוקים אחדים, וביניהם חוסר סמכות. אולם, כך נקבע שם, בית המשפט לא ייעתר לבקשה כזו אם נראה לו שיש להעביר את העניין לבית משפט מוסמך לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד – 1984. סעיף 79 לאותו חוק קובע כי במקרה כזה רשאי בית המשפט להעביר את העניין לבית משפט אחר, לו מוקנית הסמכות העניינית, ואותו בית משפט אליו הועברה התובענה לא יעבירנה עוד.

7.השאלה האם יש להעביר תביעה זו לבית הדין האזורי לעבודה, עקב העדר סמכות עניינית לבית משפט השלום, וקיומה של סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה, תלויה, איפא, בהגדרת עילת התביעה במקרה הנוכחי. הצורך בכך נובע מהיות סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה דן ב"עילת תביעה", בבואו לקבוע את הסמכות הייחודית כאמור. העילה הינה מערכת עובדות המזכה בסעד משפטי, והיא מתגבשת עם הגשת התביעה. כדי לברר אם עובדות מסויימות מקימות עילה לזכות התובע, יש לבדוק מהו המקור החוקי המעניק זכות תביעה לתובע. זיהוי העילה במקרה הנוכחי יאפשר סיווגה בין תתי סעיפיו השונים של סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, ובעקבות זאת – הסקת מסקנה נכונה באשר לסמכות העניינית.

(למשמעויות נוספות של "עילה", ראו אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה עשירית, עמ' 104; וגם ע"א 2618/03 פי. או. אס. (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' קפלינסקי פ"ד נט(3) 497, 513)

8.סעיף 24(א)(1) לחוק, הקובע סמכות ייחודית לבית הדין בתובענות בין עובד למעביד שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיומם של יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין (נוסח חדש).

מהרישא של הסעיף עולה כי בית הדין האזורי לעבודה מוסמך לדון בתביעה בין עובד למעביד, אך לא בכל תביעה ביניהם, אלא רק בתביעה שעילתה ביחסי עובד ומעביד. עילה ביחסי עובד ומעביד בסעיף זה פורשה כך שמשמעה מכלול העובדות המולידות זכות הנובעת מן היחסים בין עובד למעביד או זכות שמקורה במשפט העבודה (ראו פסקה 10 לפסק דינה של כבוד השופטת שטרסברג – כהן בע"א 6636/01 ארגמן טורס בע"מ נ' שמחה הוברמן (פורסם בנבו, 9.4.03)). מדובר בזכויות (או חובות) שמקורן בדיני עבודה וביחסי עבודה ולא במקור הסכסוך (ראו פסקה 15 לפסק דינה של כבוד השופטת מ' נאור בפסק דין פי. או. אס. הנ"ל, בעמ' 514).

במקרה שבפנינו, עילת התביעה של התובעת נגד הנתבע מס' 1, שהינו העובד שלה, איננה נובעת מהיחסים ביניהם כמעביד ועובד. התובעת אינה מבקשת זכות כלשהי הנובעת מתוך יחסים אלו או ממשפט העבודה. כמפורט בפרק העובדתי של תביעתה, התובעת טוענת כי הנתבע מס' 1 ניצל את נגישותו למגרש אותו היא שכרה מהנתבע מס' 2, ופעל להדירה מנכסיה.

אולם אף אם היתה העילה נובעת מיחסי עובד ומעביד, הסיפא של הסעיף מחריגה מסמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה את אותן תביעות שעילתן בפקודת הנזיקין. במקרה הנוכחי, כאשר בסעיף 15 לכתב התביעה הגדירה התובעת את מעשי הנתבע מס' 1 כגזל, רמייה, נישול וגניבת זכויות קנייניות, שנעשו על ידו, דומה כי כיוונה לעוולות גזל (סעיף 52 בפקודת הנזיקין), תרמית (סעיף 56 לפקודת הנזיקין), עיכוב נכס שלא כדין (סעיף 49 לפקודת הנזיקין), הסגת גבול במיטלטלין (סעיף 31 לפקודת הנזיקין) והסגת גבול במקרקעין (סעיף 29 לפקודת הנזיקין). במקרה זה עילות התביעה הינן, איפא, עוולות שונות בנזיקין, אשר – בהתאם לסיפא של סעיף 24(א)(1) - מוציאות את תביעת התובעת מגדר סמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה.

9. סעיף 24(א)(1ב) לחוק, הקובע סמכות ייחודית לבית הדין בתובענות שעילתן סעיפים 29 (עוולת הסגת גבול במקרקעין), 31 (עוולת הסגת גבול במיטלטלין), 62 (עוולת גרם הפרת חוזה שלא ביודעין) או 63 (עוולת הפרת חובה חקוקה) לפקודת הנזיקין, "בקשר לסכסוך עבודה". בין אם נפרש ביטוי זה – "סכסוך עבודה" – על פי "תחושת הלשון" (שהוזכרה, בהקשר של פרשנות חוקים, בבג"ץ 7012/93 ח"כ יעקב שמאי נ' הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו פ"ד מח (3) 25) או על פי הגדרתו בסעיף 2 לחוק יישוב סכסוכי עבודה תשי"ז – 1957, ברור כי המעשים המיוחסים בכתב התביעה לנתבע מס' 1, אשר – כך נטען – עשה קנוניה עם הנתבע מס' 2, אינם קשורים למערך יחסי מעביד ועובד, או לסכסוך שבבסיסו דיני העבודה השונים. אשר על כן, המקרה שבפנינו אינו נכנס בגדר הסיפא של סעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה, ולפיכך אינו מקור לסמכות ייחודית של בית הדין האזורי לעבודה.

10.אשר על כן, הנני דוחה את הטענה המקדמית של הנתבע מס' 1 בדבר העדר סמכות עניינית.

11.הנתבע מס' 1 ישלם לתובעת את הוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪.

12.באשר להמשך בירור התביעה –

א.התובעת תבהיר בכתב תוך 7 ימים עמדתה באשר להמשך ניהול תביעתה נגד הנתבעים מס' 2 – 3.

ב.הנני קובע ישיבת קדם משפט ליום 4.12.11 בשעה 9.30.

ניתנה היום, ט' חשון תשע"ב, 06 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.